דבריו של ד″ר אפרים זורוף באזכרה השנתית לקורבנות השואה בליטא
כ″ה חשון תשע″ד 28/10/2013
ערב טוב לכולם,
עו″ד יוסף מלמד בקש ממני לעדכן אותכם לגבי האירועים שהתרחשו מאז האזכרה האחרונה לפני שנה בנסיונות של ממשלת ליטא לעוות את ההסטוריה של השואה, וכמו כן גם למזער או להעלים את השתתפותם של ליטאים כל כך רבים ברצח יהודים בליטא, אבל גם מחוץ לגבולותיה.
לפני שאני אמסור לכם דיווח, ברצוני להזכיר לכם משהו שציינתי בשנה שעברה לגבי פשעי הליטאים. ספרתי לכם על אוסף קוניחובסקי ועל חשיבותו הרבה בתיעוד פשעיהם של משתפי-פעולה ליטאים מחוץ לערים הגדולות. כמאה אלף יהודי ליטא נרצחו במקומות אלה, קרוב למחצית הקרבנות היהודים בליטא בשואה. מעיון ב-171 העדויות שאסף לייב קוניחובסקי ובהם רשומים שמותיהם של 1,284 פושעים לטיאים, אנו למדים על ארבעת המאפיינים הבולטים של השתתפותם של הליטאים ברצח יהודי ליטא:
1 – תפקידם המרכזי של הליטאים בבצוע הרצח
בכמעט כל אחד מעיירות השדה, היוו הליטאים רוב של הרוצחים, והיו מקומות בהם הם בצעו את הרצח בלי שגרמנים נכחו כלל, או שהגרמנים שהיו שם עסקו בצילום הרצח בלבד.
2 – אכזריותם הנוראה של הליטאים
במספר מקומות קדמו לרצח מקרי אונס רבים של נשים יהודיות ואפילו נערות גילאי 13 ו-14. כמו-כן, היו מקרים רבים של ביזוי פומבי של רבנים ומנהיגי ציבור יהודים לפני הרצח, וכן התאכזרות מיוחדת לתינוקות יהודיים, שחלקם נרצחו על-ידי הטחת ראשיהם באבנים או בעצים או זריקתם חיים לתוך קברי המונים.
3 – הרקע הלאומני של הרציחות
הלאומנות הליטאית שימשה רקע ועידוד להשתתפותם של ליטאים רבים ברצח. המקרה המפורסם ביותר הוא של הרצח ההמוני במוסך לייטוקיס בקובנה בסוף יוני 1941, שם פצחו בשירת ההמנון הליטאי לאחר שיותר מחמישים גברים יהודים נרחצו בדם קר.
4 – השתתפותם של אנשים מכל רבדי החברה הליטאית ברצח
הליטאים מנסים, במידה ומודים שאכן היו מבני-עמם שהשתתפו ברצח היהודים, לייחס את הפשעים האלה אך רק לשולי החברה הליטאית, ל”הוליגאנים”. אך האמת המרה היא, שליטאים רבים מכל רבדי החברה הליטאית מהצמרת התרבותית, הדתית והאינטלקטואלית ועד לאלמנטים הפליליים היו בין אלה שרצחו יהודים.
לאור המאפיינים האלה, לא קשה להבין למה ממשלת ליטא משקיעה מאמצים רבים בנסיונות לשכתב את ההסטוריה של השואה בארצם על-ידי הסתרת או מיזעור השתתפותם של ליטאים ברצח יהודים. ברצוני לדווח על שלושה אירועים המאפיינים את נסיונות הליטאים בנושא רגיש זה.
האירוע הראשון שנכחתי בו אישית, התרחש בקובנה ב-16 בפברואר, (יום העצמאות הליטאי). באותו יום צעדו מאות ליטאים לאומנים וניאו-נאצים ברחובותיה הראשיים של העיר כשהם לובשים מדים עם צלב-קרס ליטאי (צלב-קרס רגיל עם תוספת של כמה קווים קצרים כדי להתחמק מעונש על הצגת סמלים נאציים), ונושאים דגלים עם סיסמאות לאומניים ותמונות של יואזיס אמבראזאוויצ’יוס, מי שעמד בראש הממשלה הזמנית הליטאית שהוקמה בקובנה בתחילת יולי 1941 ושתמכה בהתלהבות ברייך השלישי וכן ברדיפת היהודים. המראה היה פשוט מזעזע, מה גם שאנו, המפגינים נגד המצעד, מנינו בסך-הכל קומץ קטן של בקושי מניין אנשים, מחציתם יהודים מחו”ל (כולל ידידנו פרופ. דוד כ”ץ, וכמה תלמידי רפואה ישראלים) ו-6 ליטאים. השנאה שנתקלנו בה היתה מחרידה.
האירוע השני היה כנס יוצאי ליטא שהתקיים בוילנה לציון שבעים שנה לפנוי גיטו וילנה. הכנס כלל מספר רב של אירועי תרבות הקשורים לנושא וכן ביקורים באתרי זכרון. על פני הדברים יוזמה ברוכה, אך עיון יותר מדוקדק בתכנים מגלה שמדובר ביוזמה שמגמתה שיתוף פעולה בין הממשלה לקהילה היהודית כדי לתמוך בגירסה השקרית הרשמית של עיוות השואה בליטא.
דוגמא מובהקת מופיעה באתר הרשמי של הקהילה, שם מתארים את התרחשויות השואה בליטא במלים הבאות:
“לפני מלחמת העולם השנייה, יהודים היוו כשליש מאוכלוסיתה של וילנה. הבירה הליטאית היתה מרכז יהודי תרבותי חשוב. כתשעים אחוז של האוכלוסיה היהודית שמנתה 208,000 הושמדו על ידי הנאצים הגרמנים בליטא בתקופת השואה. יותר מ-800 ליטאים הוכרו כחסידי אומות העולם בגלל שהצילו יהודים בשואה.”
האומנם? האם משפטים אלה מסכמים נאמנה את מה שהתרחש בליטא? האם 96.4% מהיהודים נרצחו כולם על-ידי נאצים גרמנים? זוהי עיוות מוחלט של המציאות ההסטורית. עד לא מזמן כיהן ד”ר שמעון אלפרוביץ כיו”ר הקהילה והוא עמד כחומה בצורה נגד נסיונות הליטאים לשכתב את ההסטוריה של השואה. אך לדאבוננו מי שבאה במקומו, עו”ד פיינה קוקליאנסקי, למעשה משתפת פעולה בצורה מלאה עם האחראים הראשיים לשיכתוב האמת ההסטורית דוגמת חבר הפרלמנט היהודי עמנואל זינגריס ושותפיו הליטאיים המעוותים בצורה שיטתית את תולדות השואה כדי לשרת אינטרסים ליטאיים.
נתקלתי בדוגמא נוספת בשבוע שעבר כשהמרכז לחקר רצח עם והתנגדות על אדמת ליטא, גוף ממשלתי הממלא תפקיד מרכזי במבצע שיכתוב ההסטוריה של השואה, פרסם תוצאות מחקר שלו בנושא השתתפות ליטאית ברצח יהודים. המחקר הוא תגובה לרשימת רוצחים שיוסף מלמד פרסם באתר האיגוד בשנת 2009. הרשימה של יו”ר האיגוד כלל את שמותיהם של 4,233 ליטאים המואשמים ברצח יהודים, אך המרכז לרצח עם טען שלאחר מחקר מדוקדק הם מאשרים שרק 1,070 מבין אלה המופיעים ברשימת יוסף מלמד אכן היו מעורבים לרצח, ביניהם 534 באופן ישיר, כלומר ירו ביהודים, ו-536 באופן בלתי-ישיר, כלומר שמרו על היהודים, הובילו אותם להרצח, או סייעו בדרך כלשהיא לביצוע הפשע. בנוסף, גילה המרכז עוד 985 ליטאים שאינם מופיעים ברשימת האיגוד שגם השתתפו ברצח.
חשוב לציין שהמספר הכולל של הרוצחים שהוצג ע”י הדו”ח של המרכז הוא רק קצה הקרחון. בארכיון של מרכז ויזנטל בירושלים אספנו את שמותיהם של אלפים רבים של ליטאים שהשתתפו ברצח יהודים, וברור שמגמת המרכז היא להוריד באופן דראסטי את מספרם של הרוצחים (וגם לנפח באופן מלאכותי את מספרם של חסידי אומות העולם הליטאים), כדי לשרת את האינטרס הליטאי. כמו-כן, חמורה במיוחד מסקנת מי שעמד בראש המחקר ד”ר אלפרדאס רושקינאס לגבי הערכתו את פעולתם של הרוצחים הליטאיים:
“כל אלו שירו ביהודים, לא רק ה”פרטיזנים”, היו שייכים ליחידות ליטאיות מאורגנות שהיו תחת פיקוד נאצי. מצד אחד, הם נאלצו להשתתף ברצח-עם בגלל שירותם הצבאי, ומאידך הם פעלו מתוך פחד מלסרב פקודות, שנאה, והרצון להרוויח כלכלית בנסיבות קלות. בכל אופן, המוטיבציה הראשית היתה חובתם הצבאית, כלומר הפקודות שקבלו”.
קביעתו של רושקינאס היא שערורייתית משתי סיבות חשובות במיוחד. אלף, היא מתעלמת לחלוטין ממאות הליטאים שתקפו ורצחו יהודים באופן ספונטני, מבלי שהיו מאורגנים באף מסגרת צבאית או משטרתית. בית, היא בעצם פוטרת את הרוצחים מכל אחריות לפשעיהם, ועומדת בניגוד לעקרונות שנקבעו ע”י המשפט הבינלאומי במשפטי נירנברג ולאחר מכן במאות משפטים אחרים של פושעים נאצים – אחריות פלילית אישית, ודחיית הטענה של חפות מפשע בגין “פקודות מגבוה”. אבל כל תכסיס כשר בליטא כדי להכשיר את השרץ של השתתפותם ברצח היהודים.
לסיום, ברצוני לבקש את תמיכתכם במאמצים של האיגוד, של מרכז ויזנטל, של פרופ. דוד כ”ץ, ושל חברי הקהילה מילאן חרסונסקי, פרופ. פנחס פרידברג, ורחל קוסטניאן במאבק נגד עיוות השואה בליטא, מאבק צודק מאין כמוהו, המהווה הנצחה ראוייה לזכר יקירנו.